החלטה בתיק רע"א 763/13

           זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ע' זרנקין) מיום 30.12.2012 בה נדחתה בקשת המבקש לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא לו ביום 29.1.2012.

1.        המשיב 3 (להלן: המפרק) הוא מפרקה של המשיבה 2 ושל חברה נוספת, אפיקי אנרגיה לישראל בע"מ (להלן יחד: החברות) שניהלו עסקים בענף הדלק ונקלעו להליכי חדלות פירעון. בחודש ינואר 2012 נודע למפרק כי המבקש, אותו הוא מתאר כ"רוח החיה" מאחורי החברות אף שאינו מכהן בהן בתפקיד רשמי, הגיע ארצה וזאת לאחר שעזב אותה טרם שהתקיים הדיון בבקשת הפירוק של החברות בשנת 2007. משכך הגיש המפרק לבית המשפט המחוזי בקשה במסגרת תיק הפירוק של המשיבה 2 למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המבקש בהתאם לסעיף 281 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות). בבקשה טען המפרק כי המבקש הבריח את נכסי המשיבה 2; כי רישום בנו כמנהל בה נעשה באופן פיקטיבי וכן כי הוא יצא מן הארץ כדי להשתמט מחקירתו על אודות עסקיה. בהחלטתו מיום 29.1.2012 קיבל בית המשפט קמא את הבקשה בקובעו כי צו עיכוב היציאה מן הארץ יעמוד בתוקפו עד למועד שבו יאשר המפרק כי המבקש התייצב לחקירה וכי חקירתו הסתיימה. לאחר שחקר את המבקש ולאחר שערך חקירות נוספות, הגיש המפרק ביום 1.7.2012 בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי בה עתר לחייב את המבקש ושניים משותפיו באופן אישי בחובותיהן של החברות, בסך של כמאה מיליון ש"ח, על-פי סעיפים 373-374 לפקודת החברות (להלן: הבקשה לחיוב אישי). 

2.        המבקש מצידו הגיש ביום 11.7.2012 בקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ, בטענה כי אין מקום להמשיך ולעכב את יציאתו מהארץ לצרכי חקירה משום שזו הסתיימה. בתגובה לבקשה זו טען המפרק כי עתה, לאחר הגשת הבקשה לחיוב אישי, עיכוב יציאת המבקש מהארץ נדרש גם בשל החשש שיחמוק מפרעון החיוב האישי העשוי להיות מוטל עליו. ביום 30.12.2012 החליט בית המשפט קמא לדחות את בקשת המבקש בקובעו כי צו עיכוב היציאה מן הארץ אכן ניתן תחילה כדי לאפשר למפרק לחקור את המבקש אך מאז הוגשה הבקשה לחיוב אישי ועתה נדרש עיכוב יציאתו מן הארץ גם על מנת שלא יסוכל ההליך השיפוטי. בהקשר זה ציין בית המשפט קמא כי ההכרעה בבקשה לחיוב אישי צפויה להינתן בחודשים הקרובים וכי על פני הדברים היא אינה מחוסרת סיכוי. בית המשפט הוסיף וקבע כי על-פי התרשמותו מן המבקש ונוכח הדרך שבה השיב לשאלות בחקירה שנערכה בבקשה, נראה כי יש בסיס לחששו של המפרק שאם יחויב המבקש בחובות החברות והוא יעזוב את הארץ יסוכל ביצוע פסק הדין שיינתן. בהקשר זה ציין בית המשפט כי למרות הצהרתו של המבקש על כך שיש לו נכסים בישראל הוא סרב לפרטם בחקירתו הנגדית בבית המשפט, וכי אף שהצהיר שמרכז חייו בארה"ב, בחקירתו הנגדית אישר כי אשתו ובנו גרים בארץ. בנוסף ציין בית המשפט קמא כי המבקש מיאן להעמיד ערובה כלשהי להבטחת חזרתו ארצה ונוכח כל אלה, הורה בית המשפט, כאמור, כי צו עיכוב היציאה יעמוד בעינו עד למתן החלטה בבקשה לחיוב אישי, אלא אם יציע המבקש ערובה מניחה את הדעת להבטחת התייצבותו בארץ לצורך קיום ההליכים המשפטיים בעניין החברות.

3.        מכאן הבקשה שלפניי בה טוען המבקש כי צו עיכוב היציאה מן הארץ התבקש בשעתו כדי להבטיח את קיום חקירתו על-ידי המפרק ומשהסתיימה החקירה, דין הצו להתבטל. כמו כן טוען המבקש כי שגה בית המשפט כאשר האריך את תוקפו של הצו מנימוקים שלא הועלו בבקשה המקורית שהגיש המפרק. לשיטתו, בקשתו לביטול הסעד הזמני שניתן במעמד צד אחד צריכה להידון על ידי בית המשפט כדיון מחדש בבקשת הסעד הזמני שהגיש המפרק ולפיכך, אין מבקש הסעד הזמני רשאי לבסס את תגובתו לבקשה לביטול הסעד הזמני על עילה אחרת מזו ששימשה אותו לכתחילה בבקשתו. עוד טוען המבקש כי חופש התנועה הוכר בסעיף 6 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כזכות יסוד חוקתית ועל כן, לא קמה עילה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ רק בשל הצורך לחקרו ובמיוחד כאשר לא הוצג לטענתו בסיס עובדתי מספק לחששו של המפרק שמא הוא יימלט מן הארץ. לחלופין טוען המבקש כי אין די בקביעה שהבקשה לחיוב אישי אינה חסרת סיכוי כדי להותיר את צו עיכוב היציאה מן הארץ על כנו ויש צורך להוכיח קיומן של ראיות לכאורה המבססות עילת תביעה ועילה לעיכוב היציאה מן הארץ.

4.        המשיבים מתנגדים לבקשה. המפרק טוען בתגובתו כי ההכרעה בבקשה לחיוב אישי צפויה להינתן בשבועות הקרובים שכן הדיון בבקשה זו הסתיים, וכן כי בית המשפט הותיר בידי המבקש את האפשרות לצאת מן הארץ כנגד הפקדת ערבויות מתאימות. המפרק מוסיף כי נוכח העובדה שהמבקש שהה החל ממועד הגשת בקשת הפירוק (בשנת 2007) ועד שנת 2012 בחוץ לארץ, וכן בהתחשב בכך שלטענתו הוא סובל מבעיות בריאותיות שמשפיעות על יכולתו לטוס, קיים בהחלט חשש סביר שהמבקש יעזוב את הארץ ולא ישוב אליה. נוסף על כך טוען המפרק כי המבקש השתהה בהגשת הבקשה לביטול צו עיכוב היציאה וסרב למסור פרטים אודות נכסיו בישראל מהם ניתן יהיה להיפרע אם לא יימצא בארץ.

           הכונס הרשמי מתנגד אף הוא לבקשה ומפנה בעניין זה אל נימוקי בית המשפט קמא ואל האמור בתגובת המפרק. הכונס הרשמי מוסיף וטוען כי על-פי תקנה 244(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) דיון מחודש בבקשה לאחר שניתן צו במעמד צד אחד, יתקיים רק כאשר מוגשת בקשה לבטל את הצו בתוך 30 ימים מהיום שבו הוא ניתן, ואילו במקרה דנן עתר המבקש לביטול הצו בחלוף חצי שנה. על כן, טוען הכונס הרשמי כי למעשה אין מדובר בבקשה לביטול סעד זמני שניתן במעמד צד אחד, אלא בבקשה לעיון מחדש בסעד זמני (תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי). עוד טוען הכונס הרשמי כי ניתנה למבקש הזדמנות להגיב בכתב לתגובת המפרק בבקשה לביטול צו עיכוב היציאה וכי התקיים בה דיון בעל-פה והוגשו סיכומים בכתב. נוכח האמור סבור הכונס הרשמי כי לא מדובר בחריג לכלל לפיו אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים.

5.        דין הבקשה להידחות.

           המבקש מבסס את בקשתו בראש ובראשונה על הטענה הדיונית לפיה מבקש סעד זמני אינו רשאי לכלול בתגובתו לבקשה לביטול סעד זמני שניתן במעמד צד אחד טענות שונות מאלה שעליהן הסתמך בבקשתו למתן הסעד הזמני. ואולם במקרה שלפנינו המפרק הגיש לבית המשפט המחוזי "תגובה לבקשת המבקש לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ ובקשה להארכת צו עיכוב היציאה עד למתן החלטה בבקשה 87", בגדרם הוא הגיב לבקשה לביטול צו עיכוב היציאה אך גם ביקש את הארכת צו עיכוב היציאה. בדומה, גם סיכומי המפרק בעניין זה נקראו "סיכומים מטעמו של המפרק לעניין הבקשה להמשיך את עיכוב היציאה מהארץ של המבקש ולעניין בקשתו של המבקש לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ כנגדו". לפיכך, אף אם לא היה מקום ל"הרחבת חזית" במסגרת תגובתו של המפרק לבקשה לביטול צו עיכוב היציאה, בוודאי היה המפרק רשאי לבסס את בקשתו החדשה להארכת הצו על עילה נוספת, ככל שנולדה כזו בינתיים. יש להדגיש כי המבקש השיב לתגובת המפרק כאמור וכן התקיים דיון בעל-פה בו נחקר המבקש ואף הוגשו סיכומים בכתב בו התייחס המפרק, בין היתר, לבקשת ההארכה מטעמו. משכך, ניתן לומר כי הייתה למבקש הזדמנות מלאה להשיב לבקשת המפרק בעניין הארכת צו עיכוב היציאה מן הטעמים שמנה וזכות הטיעון של המבקש בעניין זה לא קופחה. הטענה הדיונית שהעלה המבקש אינה מגלה, אפוא, עילה להתערבות בתוצאה שאליה הגיע בית המשפט קמא.

6.       משנמצא כי בנסיבות העניין היה מקום להתחשב גם בטענות המפרק בדבר החשש מפני סיכול פסק הדין שיינתן בבקשה לחיוב אישי ובשים לב לטענות כבדות המשקל שנטענו כנגד המבקש בבקשה לחיוב אישי, להערכת סיכוייה על-ידי בית המשפט קמא וכן בשים לב להיעדרותו הממושכת של המבקש מן הארץ במהלך השנים שבהן נדון תיק הפירוק, סבורני כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא להותיר את צו עיכוב היציאה מן הארץ על כנו (ראו והשוו רע"א 7678/00 הרינג נ' חברת הידרה יעוץ וסחר בע"מ, פיסקה 4 (25.2.2001)). אוסיף, כי מהחלטת בית המשפט קמא עולה שהמבקש הצהיר בחקירתו כי הוא מתכוון לעזוב את הארץ תוך שהוא מסרב להסביר לאיזו מטרה או להעמיד ערובה. יתר על כן, ההחלטה בבקשה לחיוב אישי צפויה להינתן בקרוב  ובנסיבות אלה כולן, ככל שהמבקש ירצה לצאת מן הארץ לפני הינתנה או ככל שהצו יוותר על כנו לאחר הינתנה, פתוחה בפניו האפשרות לפנות אל בית המשפט בבקשה מתאימה בכפוף להפקדת ערובה הולמת.

           אשר על כן הבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר טרחת עורך-דין למפרק ולכונס הרשמי בבקשה זו בסך של 6,000 ש"ח לכל אחד מהם.

           ניתנה היום, ‏י"ג באייר התשע"ג (‏23.4.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    גק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: